Daf 100b
דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת דֶּרֶךְ עָרֵי מִקְלָט שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת אָמַר רַב הוּנָא מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַדֶּרֶךְ:
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁיעוּר שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ:
דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁיעוּר מִשּׁוּם יְקָרָא דְשָׁכְבָא:
הַמַּעֲמָד דַּיָּינֵי צִיפּוֹרִי אָמְרוּ בֵּת אַרְבַּע קַבִּין כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ דֶּרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה:
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּנֶגֶד הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי הֵיכִי עָבְדִי אֲמַר לֵיהּ כִּדְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בִּיהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּגוֹן עִמְדוּ יְקָרִים עֲמוֹדוּ שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן
אֲחָתֵיהּ דְּרָמֵי בַּר פָּפָּא הֲוָה נְסִיבָא לֵיהּ לְרַב אַוְיָא שְׁכִיבָא עֲבַד לַהּ מַעֲמָד וּמוֹשָׁב אָמַר רַב יוֹסֵף טְעָה בְּתַרְתֵּי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים וְהוּא עֲבַד אֲפִילּוּ בִּרְחוֹקִים וּטְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְהוּא עֲבַד בְּיוֹם שֵׁנִי
אַבָּיֵי אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא עָשָׂה בָּעִיר רָבָא אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ וְהָתָם לָא נְהוּג
מֵיתִיבִי אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְאִי אָמְרַתְּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְיוֹם רִאשׁוֹן בֵּית הַקְּבָרוֹת בְּשַׁבָּת מַאי בָּעֵי בְּעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת דְּאַמְטְיוּהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
מַתְנִי' הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין שָׁלֹשׁ מִכָּאן וְשָׁלֹשׁ מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שֶׁבַע
Tossefoth (non traduit)
והכוכין ארכן ד'. פי' רבינו שמואל שהמת ג' אמות ובשביל הארון צריך אמה רביעית ואין נראה דבפרק המצניע (שבת צב. ושם ד''ה אישתכח) משמע בהדיא דעד כתפיו של אדם ג' אמות דאמרי' התם ארון ט' וכפורת טפח הרי כאן עשרה וגמירי כל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת ואישתכח דלמעלה מעשרה הוה קאי דמכתפיו עד למטה י''ח טפחים ותרי תילתי ששה טפחים ושני שלישים אישתכח דלמעלה מי''א ושליש קאי ואי מראשו לא הוי אלא י''ח לא הוה קאי למעלה מי' דמראשו ועד כתפו מחזיק הרבה יותר מטפח ושליש ובתרגום אחשורוש אספתא איצטליב על ג' אמות כו' וחתוכי ראש היו והכוכין דארכן ארבע משום צוארו וראשו ודפי הארון:
ורומן שבעה. פירש רבינו שמואל כדי שיהא פותח טפח בארון שלא תהא הטומאה בוקעת ועולה ומטמא העובר על גביו שאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יט:
ושם) מדלגין היינו ע''ג ארונות כו' ומפ' התם טעמא משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ומיהו לא היה מועיל אלא לענין טומאה דאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא העובר עליהן כדאמר התם דגזרו עליהן ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה לקראת מלכים ומפרש ריב''ם שהכוכין שלהם היו פתוחים מן הצד שהיו מניחין את המתים לתוכן דאילו היו סתומין היתה בוקעת טומאה ועולה ואדרבה יותר יש טומאה כשהוא פותח טפח כיון שהוא סתום דאילו לא היה פותח טפח לא היתה טומאה בוקעת ועולה אלא כנגדה והשתא כשהוא פותח טפח הוי כאילו כל ארכו ורחבו מלא טומאה ובוקעת ועולה אפי' שלא כנגד הטומאה והביא ראיה מדאמר בפ''ק (לעיל בבא בתרא דף יב: ושם) פרץ פצימיו מטמא כל סביביו ומטמא במגע מן התורה הנוגע כל סביביו אע''פ שאין המת ממלא כל הבית כולו ומסתמא כמו כן יטמא על גביו אע''פ שיש פותח טפח ואין להאריך כאן וא''ת כיון שגזרו בקבר אפילו יש שם פותח טפח א''כ גם בבית אפי' לא פרץ פצימיו יטמא סביביו כי היכי דבית סתום יש לו דין קבר סתום ה''נ פתוח יש לו דין קבר פתוח וי''ל דבקבר גזרו יש בארון פותח טפח אטו אין בו כו' אבל בית אין בית שלא יהא בו פותח טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור ור''י הביא ראיה דבסתום אפי' פותח טפח בוקע ועולה דתניא גבי אהל דנזיר (נזיר דף נג: ושם) או בקבר לרבות קבר סתום ומדקאמר סתום ולא פתוח א''כ הוי כפותח טפח ואפ''ה מרבה סתום ומיהו מה שפירש דאם אין בו פותח טפח אין בוקע ועולה אלא כנגד הטומאה לא ידע ר''י מנא ליה דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפי' אין בו פותח טפח ועוד יש ראיה (מדתניא) באהלות (פ''ג מ''ז) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הבית טמא כו' דכיון דאין ביציאתו פותח טפח חשיב כסתום אע''פ שיש בו פותח טפח בוקעת ועולה ומיהו קשה לר''י מתני' באהלות (פ''ד מ''ב) ומייתי לה בהעור והרוטב (חולין דף קכה:) [תיבת] המגדל [שיש בה פותח טפח] ואין ביציאתו פותח טפח (ויש בה כוך) טומאה בתוכה מה שבבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור לפי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס פי' שדרך להוציא מן השדות והמגדל דרך הבית והשתא קשה ל''ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק ליה דבוקעת ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח ורבי יוסי נמי אמאי פליג התם ומטהר לפי שיכול להוציא חצאין חצאין פי' כחצי זית שאין מטמא באהל או מפני שיכול לשרפה במקומה וכן קתני סיפא העמידה על פתחו פתח לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור ואמאי והא טומאה בוקעת ועולה וי''ל דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source