Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 100b
דֶּרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת דֶּרֶךְ עָרֵי מִקְלָט שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת אָמַר רַב הוּנָא מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַדֶּרֶךְ:
Traduction
The standard width of a public thoroughfare is sixteen cubits. A road leading to one of the cities of refuge must be at least thirty-two cubits wide. Rav Huna said: What is the verse from which this is derived? As it is written with regard to the cities of refuge: ''You shall prepare for yourself the way, and divide the borders of your land that the Lord, your God, caused you to inherit, into three parts, so that every manslayer may flee there'' (Deuteronomy 19:3). Instead of simply stating: A way, the verse states: ''The way,'' to indicate that the road must be twice as wide as a standard public thoroughfare.
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שִׁיעוּר שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ:
Traduction
The mishna teaches: A king’s thoroughfare has no maximum measure. The Gemara explains: This is because the halakha is that a king may breach the fence of an individual in order to create a thoroughfare for himself, and none may protest his actions.
דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁיעוּר מִשּׁוּם יְקָרָא דְשָׁכְבָא:
Traduction
The mishna teaches: The path for those accompanying a deceased person to a grave has no maximum measure. The Gemara explains: This is due to the honor of the deceased.
הַמַּעֲמָד דַּיָּינֵי צִיפּוֹרִי אָמְרוּ בֵּת אַרְבַּע קַבִּין כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ דֶּרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה:
Traduction
§ The mishna teaches: With regard to the practice of standing and comforting the mourners following a funeral, the judges of Tzippori said that the standard requisite size is the area required for sowing four kav of seed. The Sages taught in a baraita: With regard to a family burial plot, even if one of the family sells the land designated for his own grave to another, or sells the path that will be used by the burial procession to his grave, or sells the place that will be used for standing and comforting his mourners, or sells the site that will be used for his eulogy, his family members may come and bury him in his grave even against the will of the buyer, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name that would arise if one of the family members was not buried with the rest of his family.
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּנֶגֶד הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
Traduction
The Sages taught in a baraita: On their return from the burial, the mourners would stop after traveling a short distance and would sit to bewail the loss of the deceased. They would then stand and continue journeying for a short while and then repeat the procedure. The mourners perform no fewer than seven standings and sittings in honor of the deceased. These seven correspond to the seven references to ''vanity'' in the verse: ''Vanity of vanities, says Kohelet; vanity of vanities, all is vanity'' (Ecclesiastes 1:2), counting the plural term ''vanities'' as two references.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי הֵיכִי עָבְדִי אֲמַר לֵיהּ כִּדְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בִּיהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת לְמֵת כְּגוֹן עִמְדוּ יְקָרִים עֲמוֹדוּ שְׁבוּ יְקָרִים שֵׁבוּ אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן
Traduction
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: How do they perform this ceremony? Rav Ashi said to him that it is done as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda said that in Judea, initially they would perform no fewer than seven standings and sittings in honor of the deceased. One of the procession would make a statement such as: Stand, dear friends, stand, after which the mourners would continue on their journey to their home, and then he would say: Sit down, dear friends, sit down, at which point they would sit. The Rabbis said to him: If so, that this is all that the practice entails, then it should be permitted to do so even on Shabbat, since there is no explicit eulogy or mourning, whereas the custom is not to do so.
אֲחָתֵיהּ דְּרָמֵי בַּר פָּפָּא הֲוָה נְסִיבָא לֵיהּ לְרַב אַוְיָא שְׁכִיבָא עֲבַד לַהּ מַעֲמָד וּמוֹשָׁב אָמַר רַב יוֹסֵף טְעָה בְּתַרְתֵּי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּקְרוֹבִים וְהוּא עֲבַד אֲפִילּוּ בִּרְחוֹקִים וּטְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְהוּא עֲבַד בְּיוֹם שֵׁנִי
Traduction
The Gemara relates: The sister of Rami bar Pappa was married to Rav Avya. When she died Rav Avya performed the practice of standing and sitting for her. Rav Yosef said: He erred in two matters. He erred, as the ceremony is to be performed only with the participation of close family members, and he performed it even with a distant relative. And he erred again, as mourners should perform this ceremony only on the first day of mourning, the day of the burial, and he performed it on the second day.
אַבָּיֵי אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא עָשָׂה בָּעִיר רָבָא אָמַר בְּהָא נָמֵי טְעָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ וְהָתָם לָא נְהוּג
Traduction
Abaye said: He also erred in this, as mourners should perform the ceremony only in the cemetery, but he performed it in the city. Rava said: He also erred in this, as mourners should perform it only in a locale where people are accustomed do so, but there, where he performed it, it was not the custom to do so.
מֵיתִיבִי אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אַף בְּשַׁבָּת מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן וְאִי אָמְרַתְּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְיוֹם רִאשׁוֹן בֵּית הַקְּבָרוֹת בְּשַׁבָּת מַאי בָּעֵי בְּעִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת דְּאַמְטְיוּהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
Traduction
The Gemara raises an objection to the claims of Rav Yosef and Abaye from the baraita cited above: The Rabbis said to him: If so, that this is all that the practice entails, then it should be permitted to do so even on Shabbat. The Gemara explains the objection: And if you say, as Abaye did, that the ceremony should be performed only in the cemetery, or, as Rav Yosef did, on the first day, then how could it occur that the ceremony would be performed on Shabbat; what would anyone want to be doing in a cemetery on Shabbat, when it is prohibited to perform a burial? The Gemara explains: It could happen in a city that is close to the cemetery, and this is a case where they brought the deceased for burial at twilight just before Shabbat began, so that the return journey took place on Shabbat itself.
מַתְנִי' הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין שָׁלֹשׁ מִכָּאן וְשָׁלֹשׁ מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שֶׁבַע
Traduction
MISHNA: There is the case of one who sells a plot of land to another in order for him to construct for himself an underground catacomb, and similarly the case of a contractor who receives a plot of land from another under a commission to construct for him a catacomb. If the size of the catacomb was not specified, then he should make the inside of each burial chamber four cubits wide by six cubits long and open up into the chamber, by digging into its walls, eight burial niches [kukhin] in which the coffins will rest. Three niches should be opened up from the wall here, along the length of the chamber, and three from there, along the other side, and two niches from the wall facing the entrance. And these niches should be formed so that their length is four cubits and their height is seven handbreadths,
Tossefoth non traduit
והכוכין ארכן ד'. פי' רבינו שמואל שהמת ג' אמות ובשביל הארון צריך אמה רביעית ואין נראה דבפרק המצניע (שבת צב. ושם ד''ה אישתכח) משמע בהדיא דעד כתפיו של אדם ג' אמות דאמרי' התם ארון ט' וכפורת טפח הרי כאן עשרה וגמירי כל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת ואישתכח דלמעלה מעשרה הוה קאי דמכתפיו עד למטה י''ח טפחים ותרי תילתי ששה טפחים ושני שלישים אישתכח דלמעלה מי''א ושליש קאי ואי מראשו לא הוי אלא י''ח לא הוה קאי למעלה מי' דמראשו ועד כתפו מחזיק הרבה יותר מטפח ושליש ובתרגום אחשורוש אספתא איצטליב על ג' אמות כו' וחתוכי ראש היו והכוכין דארכן ארבע משום צוארו וראשו ודפי הארון:
ורומן שבעה. פירש רבינו שמואל כדי שיהא פותח טפח בארון שלא תהא הטומאה בוקעת ועולה ומטמא העובר על גביו שאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יט:
ושם) מדלגין היינו ע''ג ארונות כו' ומפ' התם טעמא משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ומיהו לא היה מועיל אלא לענין טומאה דאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא העובר עליהן כדאמר התם דגזרו עליהן ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה לקראת מלכים ומפרש ריב''ם שהכוכין שלהם היו פתוחים מן הצד שהיו מניחין את המתים לתוכן דאילו היו סתומין היתה בוקעת טומאה ועולה ואדרבה יותר יש טומאה כשהוא פותח טפח כיון שהוא סתום דאילו לא היה פותח טפח לא היתה טומאה בוקעת ועולה אלא כנגדה והשתא כשהוא פותח טפח הוי כאילו כל ארכו ורחבו מלא טומאה ובוקעת ועולה אפי' שלא כנגד הטומאה והביא ראיה מדאמר בפ''ק (לעיל בבא בתרא דף יב: ושם) פרץ פצימיו מטמא כל סביביו ומטמא במגע מן התורה הנוגע כל סביביו אע''פ שאין המת ממלא כל הבית כולו ומסתמא כמו כן יטמא על גביו אע''פ שיש פותח טפח ואין להאריך כאן וא''ת כיון שגזרו בקבר אפילו יש שם פותח טפח א''כ גם בבית אפי' לא פרץ פצימיו יטמא סביביו כי היכי דבית סתום יש לו דין קבר סתום ה''נ פתוח יש לו דין קבר פתוח וי''ל דבקבר גזרו יש בארון פותח טפח אטו אין בו כו' אבל בית אין בית שלא יהא בו פותח טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור ור''י הביא ראיה דבסתום אפי' פותח טפח בוקע ועולה דתניא גבי אהל דנזיר (נזיר דף נג: ושם) או בקבר לרבות קבר סתום ומדקאמר סתום ולא פתוח א''כ הוי כפותח טפח ואפ''ה מרבה סתום ומיהו מה שפירש דאם אין בו פותח טפח אין בוקע ועולה אלא כנגד הטומאה לא ידע ר''י מנא ליה דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפי' אין בו פותח טפח ועוד יש ראיה (מדתניא) באהלות (פ''ג מ''ז) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הבית טמא כו' דכיון דאין ביציאתו פותח טפח חשיב כסתום אע''פ שיש בו פותח טפח בוקעת ועולה ומיהו קשה לר''י מתני' באהלות (פ''ד מ''ב) ומייתי לה בהעור והרוטב (חולין דף קכה:) [תיבת] המגדל [שיש בה פותח טפח] ואין ביציאתו פותח טפח (ויש בה כוך) טומאה בתוכה מה שבבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור לפי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס פי' שדרך להוציא מן השדות והמגדל דרך הבית והשתא קשה ל''ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק ליה דבוקעת ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח ורבי יוסי נמי אמאי פליג התם ומטהר לפי שיכול להוציא חצאין חצאין פי' כחצי זית שאין מטמא באהל או מפני שיכול לשרפה במקומה וכן קתני סיפא העמידה על פתחו פתח לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור ואמאי והא טומאה בוקעת ועולה וי''ל דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source